מחיר הבכורה: לחצים וציפיות על ילדים ראשונים

תוכן עניינים

האם ילד עסוק מדי זקוק לכל כך הרבה טיפול?

לפעמים בטיפול אני נתקלת בילדים עם לוז צפוף יותר משלי. יום ראשון שחיה, יום שני ריפוי בעיסוק, יום שלישי פיזיותרפיה, ויש גם חוג תנועה עם אמא, יצירה בארבע ידיים וחוג חיבור לטבע. נכון, יש ילדים שממש זקוקים לאקסטרה, נוסף על מה שנותן הגן והיומיום. שנות הגיל הרך הן שנות קסם, שבהן אפשר לקדם, ללמד, להטמיע תבניות תנועה וחשיבה, לשנות את מסלול חייו של ילד. אני מאמינה גדולה בטיפול מוקדם ככל האפשר. אבל: לפעמים מגיע אלי ילד כזה, עמוס וגדוש, ואני שואלת את עצמי האם אני רואה את הצורך בכל כך הרבה טיפול בו. לא עשיתי מחקר בנושא, אבל מנסיוני גיליתי שאלה הם בדרך כלל הבכורים. 

הציפיה מהבכור שיגשים את משאלות ליבנו, שיהיה אולי מה שאנחנו לא הצלחנו, שיצליח, שישגשג, שיוכיח לנו שאנחנו לא צריכים לדאוג… מעמיס על הבכורים. שימו לב (אם יש לכם שניים ומעלה שכבר אינם תינוקות) – באיזו גיל הבכור לעומת הבאים אחריו הפסיקו לינוק / לאכול מבקבוק / "נגמלו" ממוצץ / "נגמלו" מחיתול / חדלו להירדם על הידיים וכו'? האם באמת הם היו בשלים לזה לפני האחים שלהם? 

מהם האתגרים של הבכורים כ'פורצי דרך' בחינוך ההורים?

הו, הבכורה… כל כך הרבה יתרונות מגיעים איתה, ולא פחות חסרונות. אני לשמחתי לא התברכתי (והתקללתי) בה, נולדתי שניה במשפחתי למזלי הרב. ואני שמחה על נזיד העדשים שקיבלתי. אחותי הגדולה פרצה לי את הדרך. כל מה שהיא נאבקה עליו עם הורינו, אני קיבלתי מן המוכן. כל הנסיונות שנעשו עליה, נחסכו ממני. ומי יודע, אולי גם כמה דאגות הוריות נחסכו ממני. וחוץ מזה אני אוהבת מאוד עדשים. 

דרך החתחתים שעוברים הבכורים בחינוך הוריהם היא כל כך קשה, ממש משימה שלא מתאימה לילד. המסכן הקטן מקבל לידיו שני הורים לא מנוסים (אם נוציא רגע מן המשוואה את המשפחות במבנים הפחות סטנדרטיים), אבודים בים עצות הסבתא, הדיגיטל והצ'אט, מסתכלים ימינה ושמאלה ולא יודעים מתי זה בסדר שהילד ייחודי, שונה, בעל וריאציות  – ומתי יש בעיה וצריכה להידלק נורה אדומה. זה בעצם התפקיד של אנשי התפתחות הילד – להצביע על נורות אדומות.

 

זמן פנוי הוא משאב טיפולי בפני עצמו

כמטפלת, אני לא מסכימה לטפל בכל ילד בכל תקופת זמן בחייו. אחת השאלות שלי בראיון עם ההורים (ועם הילד עצמו, במידה וכבר יודע לספר) היא איך נראה סדר היום של הילד. 

אם הלו"ז של הילד שלכם צפוף, אם אין זמן פנוי למשחק, אם אין מתי להשחיל פליידייט עם ילדים מהגן – תעשו טובה, בעיקר אם הוא בכור – תורידו פעילות אחת לפחות. תנו לגדול בשקט.

 יש לי עוד המון מה להגיד על עומס טיפולים בילד הזקוק לטיפול – נכנסים פה אלמנטים של תקופות למידה והטמעה, לקיחת אחריות הורית, עריכת שינויים בבית ובהתנהלות – אבל זה לפעם אחרת, בפוסט על שיעורי בית בטיפול.

Frequently Asked Questions

1 איך לוח זמנים עמוס משפיע על התפתחות הילד שלי?

העמוד מציין כי ילדים עם לו"ז צפוף מדי עלולים להיות עמוסים וגדושים, מה שמעלה שאלה האם הם באמת זקוקים לכל כך הרבה טיפול. זמן פנוי למשחק הוא משאב טיפולי חשוב בפני עצמו, וחוסר בו עלול להשפיע על התפתחותם.

2 האם יש ציפיות מיוחדות או קשיים אופייניים לילדים בכורים?

כן, העמוד מתאר כי בכורים נושאים לעיתים קרובות את משאלות ליבם של הוריהם ואת ציפייתם להצלחה, מה שמעמיס עליהם. הם גם "פורצי דרך" עבור הוריהם הלא מנוסים, מה שעלול להוביל ללחץ סביב גמילה והישגים מוקדמים יותר מאחיהם.

3 מתי כדאי לשקול טיפול התפתחותי ומתי הבעיה היא עומס יתר?

כמטפלת, המחברת בודקת את סדר היום של הילד כדי להבין אם הלו"ז צפוף מדי ואין זמן פנוי למשחק. תפקידם של אנשי התפתחות הילד הוא להצביע על "נורות אדומות" אמיתיות, אך לעיתים עומס יתר הוא הבעיה ולאו דווקא צורך בטיפול נוסף.

4 למה זמן פנוי ומשחק חופשי חשובים להתפתחות הילד?

העמוד מדגיש שזמן פנוי הוא "משאב טיפולי בפני עצמו". הוא מאפשר לילדים לשחק, להשחיל פליידייט ולחוות את היומיום ללא עומס יתר, מה שתורם להתפתחותם הטבעית והבריאה.