סיגל ולדמן פיזיותרפיסטית התפתחותית לילדים ותינוקות
פיזיותרפיה לתינוקות היא טיפול המתנהל כשיעור, בו לומד התינוק דרך תחושה, תנועה וחוויה את המיומנויות הדרושות לו בהתאם לגילו והתפתחותו. לזחול, להתגלגל, להושיט יד, להכניס חפצים לפה ולחקור אותם, לשבת ולהתיישב, ועוד.
השיעור אורך כשעה, ובמהלכו אני מתרגלת עם התינוק את המיומנויות, ועובדת גם על מרכיבי התנועה (הגמישות, הכח, רצף התנועה וכו'). כל הטיפול מתנהל תוך משחק ותקשורת הדדית. ההורים הם משתתפים פעילים בשיעור, ובדרך כלל הם מתאמנים בעצמם על תרגול עם התינוק בהדרכתי בחלק מהזמן.
הטיפול נעשה תמיד במטרה להשיג את אבני הדרך המוטוריות בהתאם לגילו של התינוק, ובאיכות טובה.
במי אני מטפלת?
ככלל, הטיפול הפיזיותרפי מיועד לילדים בעלי קושי תנועתי. הקושי יכול להתבטא במוטוריקה הגסה בלבד, ללא קושי בתחומים אחרים (תקשורת, משחק, קוגניציה, מוטוריקה עדינה) או להופיע כחלק מאיחור התפתחותי כללי, או כחלק מתסמונת.
לעיתים, הורים פונים אלי בבקשה לטיפול בשל "חולשה בחגורת הכתפיים", או "טונוס נמוך", מושגים כאלה ואחרים שנמסרו להם ע"י אנשי מקצוע שונים. כשאני מטפלת בתינוק, אני לא מטפלת בחגורת הכתפיים שלו או בטונוס שלו, אלא לפי המצב ההתפתחותי שלו. יש תינוקות שחגורת הכתפיים החלשה תשפיע על ההתפתחות, ויש כאלה שלא. העיקרון הוא – מטפלים רק אם יש קושי, לא "מטפלים באבחנה".
חלק מהמטופלים הם תינוקות שמתפתחים במועד ומשיגים את אבני הדרך בזמן, אבל מתפקדים באופן לא סימטרי, או שקיים חשש מתנועה ולכן ההתנסות שלהם דלה והם מפחדים מתנועה וממעברים בין תנוחות.
הטיפול יראה שונה בהתאם לילד, הקושי שהוא מציג בפני, ושיתוף הפעולה שלו.
הטיפול הצליח: איך לשחזר את ההצלחות
בסוף הטיפול אני נותנת להורים כלים בהם יוכלו לשחזר את ההצלחות וההתקדמות מהמפגש הנוכחי. לרוב אני בוחרת במיומנות אחת שהתינוק רכש תוך כדי הטיפול (למשל: הצליח לשחק בישיבה עם שתי הידיים). ע"י התרגול במשך השבוע התינוק מטמיע את הלמידה, בדומה לשינון חומר או לאימון על אותו קטע ריקוד שוב ושוב. תוך כדי התרגול ישתפרו המרכיבים הגופניים כמו כוח, זריזות ודיוק, וגם יופעלו מיומנויות של זיכרון תנועה, הבנה של סיבה – תוצאה ועוד.
לדוגמה: התינוק דוחף את עצמו אחורה מעמידה, ולא יודע מה יקרה. אני אכוון אותו ליפול בשליטה לאחור כך שיגיע לישיבה. בהתחלה הוא עלול לחשוש מהנפילה, ולכן אלווה אותו עם הרבה מגע. ברגע שהבין את ההשלכה של המעשה (דוחף לאחור –> מגיע לישיבה), יבחר אם לעשות את זה שוב (וכאן אדאג שהחוויה שלו מההתנסות תהיה חיובית, כדי שירצה לשחזר את ההצלחה). בכל פעם שיעשה זאת שוב, עם עזרה או בלי, יתהדק הקשר הנסיבתי בין דחיפה לאחור להתיישבות. ע"י תרגול רב של חזרות, ההתיישבות מעמידה תהפוך לאוטומטית, כך שהתינוק יוכל לבצע אותה ללא "מאמץ מחשבתי", תוך כדי שהוא עסוק במטרה אחרת (למשל: להרים את הכפית שנפלה).
כיצד ניתן לטפל בילד שלא משתף פעולה?
ילדים זקוקים לתנאים מסוימים על מנת להראות את המיטב שבהם. יש תינוקות שהם "דובוני אכפת לי", מחייכים לכל אחד ומוכנים למגע בקלות. אחרים יכולים להראות קצת יותר חשש מזרים, ולהירתע ממגע או מקרבה של אדם לא מוכר.
לכל מטופל הקצב שלו והתנאים שלו, והאתגר הראשון שלי הוא להתחבר לעולמו של הילד, ולהגיע אליו באופן כזה שיאפשר לי לקדם אותו. תינוקות שמאפשרים מגע מתקדמים הרבה יותר מהר בטיפול, אבל גם תינוקות המאפשרים רק מגע של ההורים יוכלו לקבל טיפול אפקטיבי על ידיהם, באמצעות הדרכה צמודה שלי, חידוד דקויות ושינוי הרגלים.