סיגל ולדמן פיזיותרפיסטית התפתחותית לילדים ותינוקות
סימנים מוקדמים ונורות אזהרה לליקויים התפתחותיים
השנה הראשונה בחייו של ילד היא שנה מופלאה. מתינוק בן יומו, חסר אונים ויכולות, מתפתח בתוך שנה פעוט המסוגל ללכת, לתקשר, לשחק בכדור.
איחור התפתחותי בשנה הראשונה יכול להוות מקור דאגה גדול להורים. זוהי שנה משמעותית בהתפתחות היכולות התקשורתיות, המוטוריות, הקוגניטיביות.
הורים רבים מוצאים את עצמם מתחבטים בשאלה – האם הדאגה שלי היא אמיתית ומוצדקת? האם אני דואג כי אני הורה טרי / לא מנוסה / מושפע מהסביבה, או שיש לילד שלי בעיה?
במאמר זה אנסה לפרט מגוון "נורות אזהרה", סימנים מוקדמים שיש לתת עליהם את הדעת ומצדיקים פניה לאבחון מוקדם. חשוב לי לציין – לא כל סימן קטן הוא תמיד סיבה לדאגה, לרוב כאשר ילד סובל מקושי, יופיע סימן ברור אחד או יותר.
איחור תנועתי (מוטורי)
מינקות אנחנו מתפתחים במגוון מישורים, הקשורים זה לזה ומעצימים זה את זה.
לדוגמה:
- כאשר תינוק ממקד את המבט – יכול ליצור תקשורת עם אדם נוסף, לראות את הצעצוע, לדעת מי ניגש אליו.
- כאשר תינוק מושיט יד – יכול להגיע לצעצוע ולחקור אותו, להגיע לאמא ולאחוז בידה, להכניס יד לפה ולהרגיע את עצמו.
- כאשר תינוק זוחל – יכול להחליט האם להתקרב לאמא או להתרחק ממנה, מחליט באיזה צעצוע לשחק, מבין את המשמעות של רחוק לעומת קרוב, מהר לעומת לאט.
- כאשר תינוק מקיש על הרצפה בצעצוע – מחזק את שריריו, שומע את הקצב, מושך אליו התעניינות של הסביבה.
יש עוד דוגמאות רבות לקשר בין תחומי ההתפתחות, ואין "פעולות מבודדות" המצריכות רק מרכיב אחד של התפתחות.
בשנה הראשונה, ההתפתחות המוטורית היא המשמעותית מבין "שלושת הגדולים":
תנועה – משחק – תקשורת. ילד בעל איחור מוטורי לעיתים יפסיד הזדמנויות פז רבות, והתפתחותו תתעכב גם בתחומים נוספים בשל הקושי המוטורי.
סרטון הדגמה של משחק ברעשן
כיצד נזהה איחור מוטורי?
- מעקב סדיר בטיפת חלב. אחיות טיפת חלב בודקות בדיקות סינון, ולעיתים רבות יכולות להצביע על בעיה.
- השוואה לנורמה: כן, מותר להסתכל על "הילדים של השכנים", מאחר ורוב הילדים מתפתחים פחות או יותר באותו קצב בחודשים הראשונים.
- ניתן להיעזר בטבלאות התפתחות סטנדרטיות. אני מסייגת את השימוש בטבלאות ההתפתחות מאחר ויש בכל הטבלאות אי דיוקים ושוני רב בין הטבלאות הזמינות ברשת.
שלבי רכישת אבני הדרך המרכזיות, בקווים כלליים מאוד:
- הרמת ראש טובה ויציבה – עד 3 חודשים
- היפוך בטן לגב וגב לבטן – עד 5-6 חודשים
- זחילה – עד 10 חודשים
- התיישבות – עד 9-10 חודשים
- העמדות (ליד רהיטים, בתמיכת הידיים) – עד 11-12 חודשים
- הליכה עצמאית – עד שנה וחצי.
חשוב לי לציין: תינוק שלא הולך בגיל שנה ו-5 חודשים עשוי להיות תקין, אך חשוב לשים לב מה המגוון התנועתי שלו – אם לא עומד, לא זוחל ולא מתיישב. קשה לצפות שבגיל שנה וחצי יקום וילך.
אסימטריה
התינוק בשנתו הראשונה מתפתח באופן סימטרי. מניע את ארבעת גפיו באופן שווה, מסתכל לשני הצדדים, משחק עם שתי הידיים.
לקראת סוף השנה הראשונה, יש ילדים שכבר ניתן לראות אצלם העדפת צד – למשל מעבירים כפית ליד מועדפת על מנת לאכול, אך רוב הפעילות צריכה להיות סימטרית.
גם ילד ימני ישחק ביד שמאל בגיל שנה ושנתיים.חוסר שוויון בין הצדדים יכול להעיד על חולשה, בעיה שרירית בצוואר, קושי קוגניטיבי.
כיצד נזהה אסימטריה לא תקינה?
- ילד צעיר (בן פחות משנה) המעדיף יד אחת בבירור על היד השניה, לא כאשר יושב בכסא אוכל
- ילד שמבצע מעברים מסורבלים על מנת להגיע עם היד הנוחה לו – למשל מותח את כל הגוף על מנת להגיע עם יד שמאל לחפץ שנמצא מימין לגופו
- תינוק המעדיף להסתכל לצד אחד (תמיד אותו צד) או מתעלם מצד אחד
- תינוק מעל גיל 3 חודשים המתקשה לשמור על מבט אל ההורה, ומעדיף להביט הצידה
- תינוק מעל 4-5 חודשים המתקשה להעביר חפץ מיד ליד
- תינוק שגופו לא נראה סימטרי כאשר הוא נח – האסימטריה יכולה להופיע בראש, בפנים או בגו.
חולשת שרירים / היפוטוניה
טונוס השרירים הוא המתח הטבעי שיש בשריר. הוא משתנה מאוד בין ילד לילד, וישנה קשת רחבה של מצבים תקינים (עוד על טונוס – כאן)
לעיתים מבלבלים בין טונוס לחולשה. טונוס שרירים גבוה נתפס כ"חזק", טונוס שרירים נמוך נתפס כ"חלש". למעשה, יש קשר מסוים בין השניים אבל לא כל טונוס מעט נמוך או גבוה הוא בעייתי. עם זאת, חולשת שרירים היא בעייתית בכל גיל. בעייתית כשלעצמה, מאחר והיא מפריעה לתינוק לנוע, ללמוד ולחקור, וגם מאחר והיא יכולה להעיד על בעיה אחרת, רחבה יותר.
כיצד נזהה חולשת שרירים "אמיתית"?
איחור בהשגת "אבני דרך" תנועתיות. נסתכל על הסביבה – בחודשים הראשונים התינוקות משיגים את אבני הדרך פחות או יותר בגילאים דומים. אני מסייגת ואומרת – מותר להסתכל על "הילדים של השכנים", אך לזכור שלכל ילד הייחודיות שלו, הניסיון התנועתי שלו והתנאים שהוא מקבל (לדוגמה: בתקופת החורף, ילדים שלבושים בשכבות רבות עלולים להתעכב מעט ברכישת זחילה עצמאית, וזה תקין).
מעקב סדיר בטיפת חלב. אחיות טיפת חלב בודקות בדיקות סינון, ולעיתים רבות יכולות להצביע על בעיה.
בדיקת משיכה לישיבה: עד גיל 3 חודשים ילדים אמורים לשלוט בראש בבדיקה זו. אם הראש "נשמט לאחור" בגיל מבוגר מ3 חודשים, הדבר עלול להצביע על בעיה (לא תמיד).אין לבצע בדיקה זו כתרגיל! ניתן לבקש מאחות טיפת חלב לבצע עבורכם את הבדיקה.
ילד פאסיבי מדי, שנדמה שאין לו יוזמה לשינוי תנוחה ולתנועה. ילדים מטבעם אינם "עצלנים". הם רוצים לנוע, להתפתח, ללמוד, לחקור, ללכת. אנחנו נולדים עם הרצון הברור "להיות גדולים". ילד שלא מתנועע, קרוב לודאי שמשהו מגביל אותו.
סרטוני הדגמה של תרגול משיכה לישיבה:
שונות באופי התנועות
התנועות התינוקיות מתחילות באופן שנראה אקראי, לא מאורגן, חסר מטרה, קופצני ולא אחיד. לתנועות האקראיות האלה יש משמעות קריטית להתפתחות מערכת העצבים. (עוד על חשיבות התנועות האקראיות – כאן).
במהלך החודשים הראשונים אמורות התנועות להפוך לאלגנטיות ומאורגנות. יש שונות גדולה בין תנועותיו של תינוק אחד לאחר, אך לאורך זמן ניתן להבחין בשינוי אופי התנועה ובארגון רב יותר. בגיל חצי שנה נצפה ליותר תנועות בעלות מטרה מכוונת (הגעה לחפץ, הושטת ידיים לדמות מוכרת, ניסיונות היפוך וזחילה) מאשר תנועות אקראיות.
כיצד נזהה תנועתיות בעייתית?
- מיעוט תנועות אקראיות בגילאים המוקדמים.
- תנועות נוקשות, חדות, "מגושמות" יתר על המידה (אפשר "להציץ על הילדים של השכנים" להשוואה, אבל לזכור שלכל ילד הייחודיות שלו).
סרטוני הדגמה של תנועות ספונטניות:
קושי בויסות: תינוק "טוב מדי" או "בכיין"
תינוק נולד עם שישה מצבי ויסות: ישן, ער או בוכה, ושלושה מצבי ביניים נוספים. לתינוק הצעיר מאוד (בחודש הראשון) קשה לווסת את עצמו בין המצבים, ולעיתים יגיע לבכי חזק מאוד ללא סיבה מוסברת, ובפרק זמן קצר מאוד. בחודשים הבאים, משימתו המרכזית של התינוק היא ללמוד להתאים את עצמו לסביבה, לשעה ביום, לסיטואציה בה הוא נמצא. רוב התינוקות נמצאים רוב הזמן במצב שקט ונינוח – ערים או ישנים.
אחד הסימנים המוקדמים לבעיות תחושתיות או תקשורתיות, הם תינוקות בעלי התנהגות קיצונית – שקטים מדי ולא מבקשים מספיק, או תובעניים ומרבים לבכות. אל תמהרו להכניס את התינוק שלכם למשבצת הנכונה, תינוקות בוכים לפעמים וזה בסדר!
איך נזהה קושי בויסות
- בכי רב (לאחר החודש – חודשיים הראשונים)
- חוסר תגובה לגירויים (קריאה בשם, רעש, התלהבות של מבוגר). יש לשים לב – במידה והתינוק לא רואה את הגירוי אלא רק שומע אותו, חוסר תגובה יכול להעיד על קושי שמיעתי ולאו דוקא על קושי תקשורתי.
- תגובה מוגברת לגירויים: קופץ מכל רעש, מתרגש מכל צעצוע, מגיע בקלות לבכי. נראה כאילו התינוק מוצף בגירויים ורווי מהם.
- חוסר יוזמה למשחק – התינוק נראה כאילו אינו עושה כלום ואינו מעוניין לעשות (כמובן שתינוק עייף או חולה מתנהג כך וזה תקין).
- חשש תנועתי: התינוק נראה כאילו מפחד לזוז מהמקום, לעיתים מלווה בנטייה לבכי רב.
דאגה לא ספציפית של ההורים
הורים רבים מרגישים בצדק, שהם המאבחנים הטובים ביותר עבור הילד שלהם. אני מסכימה עם הגישה הזו, מאחר וההורה הוא האדם שמכיר את התינוק הכי טוב, יודע לזהות אצלו שינויים, תגובות וסימני מצוקה.
לעיתים הקושי ההתפתחותי של הילד מתבטא כאוסף של סימנים לא ברורים, שקשה להגדיר אותם במילים אך מתקבלת התחושה הכללית שהילד הוא "לא כמו כולם".
אני מאמינה שאם אתם מרגישים שיש בעיה, אתם צודקים. גם אם הבעיה היא הדאגה בלבד – שווה לתת לה מקום ולפנות לייעוץ מקצועי, על מנת להסיר את הדאגה מלבכם. מפגש אחד עם מטפל/ת מקצועי/ת יפיח בכם רוח חדשה ויאפשר לכם ליהנות מההתפתחות של תינוקכם, במקום להסתכל עליו בדאגה ובחשש.
ככל שנקדים בהתערבות – אבחון, טיפול והדרכה – כך נעצים את יכולותיו של הילד בשלב מוקדם יותר בחייו, נאפשר לו למצות את מלוא היכולות הטמונות בו, ונוודא שהוא מקבל את הפתיחה הטובה ביותר לחייו.