גמישות יתר

גמישות יתר היא תכונה של הגוף, כמו צבע שיער או גובה. גם לתכונה הזו, כמו לאחרות, יש סקאלה רחבה של אופני ביטוי – משיער חלק מאוד ועד מקורזל, מנמוך עד גבוה, מגמיש מאוד ועד נוקשה. יש טווח רחב של גמישות שנחשב תקין ובטווח הנורמה, ולא גורם לבעיות.

תכלס, איך זה נראה?

ילדים עם גמישות יתר נוטים לשבת ישיבת W, נוטים "לנעול" מרפקים וברכיים, ולעמוד באופן שנראה "מרושל" – האגן נשען קדימה, הברכיים לאחור, הכתפיים שמוטות ועגולות. אם, בנוסף על המפרקים, גם השרירים גמישים (נטיה גנטית טבעית וגם מושפע מאימון) – הם יוכלו גם להרים רגליים לגבהים מרשימים ולעשות גשרים ושפגטים.

כמבוגרים, אנשים עם גמישות יתר עשויים להיות דוקא פחות גמישים מהממוצע. בגלל הגמישות במפרקים, השרירים עסוקים בלהגן על המפרקים ועל היציבה כולה, ונוטים להתקצר עם השנים. אם לא מתאמנים – השרירים מתקצרים די מהר, וכבר בגיל 4-5 ניתן לראות קיצורים (בעיקר בשריר האחורי של הירך – הhamstrings).

כמובן שאם מתעלים את הגמישות למקומות הנכונים (ריקוד, התעמלות, אמנויות לחימה, יוגה ועוד) – הגמישות יכולה להוות דווקא יתרון משמעותי.

האם מטפלים בגמישות יתר?

לא בהכרח. כאמור, זוהי תכונה של הגוף, ולא צריך לטפל בה כיון שאינה מחלה. יחד עם זאת, ילדים המתאפיינים בגמישות יתר לפעמים מתקשים להתנתק מהקרקע כתינוקות (לזחול על שש, להתיישב ולהיעמד), וכילדים מתקשים לפעמים במשימות שונות, הדורשות ייצוב רב של הגוף (למשל מסירת כדור הדורשת ייצוב על שתי רגליים, ציור במדויק הדורש ייצוב של חגורת הכתפיים והזרועות.

יש ילדים רבים שבנוסף על גמישות היתר סובלים מהיפוטוניה (טונוס שרירים נמוך – להפוך לקישור), והם לעיתים נראים פאסיביים, מעדיפים לשבת או לשכב איך שהניחו אותם, ולשחק במה שנמצא קרוב אליהם, נראים פחות סקרנים ו"רעבים לפעילות". במקרים כאלה, כדאי להתייעץ עם פיזיותרפיסטי/ית התפתחותית ולקבל הדרכה או טיפול.

ילדים המתאפיינים בגמישות יתר פועלים בתבניות תנועה גמישות, השונות לפעמים מהתבניות הרגילות: ישיבת W (ראה תמונה), ישיבת פישוק רחב, מעבר משכיבה לישיבה דרך פישוק. כל עוד אין קושי – כלומר איחור באבני הדרך, המנעות מפעילות מסויימת או קושי נראה לעין – אין צורך בטיפול.

מה עושים בטיפול?

ילד גמיש ישאר גמיש, גם לפני וגם אחרי הטיפול. רקמת החיבור שלו תישאר בעלת התכונות האלאסטיות שהוא נולד איתה. הטיפול בפיזיותרפיה מתמקד ביכולות של הילד, ועוזר לו להתגבר על המכשול למרות הגמישות. בדרך כלל, הטיפול יהיה חיזוק שרירים ואימון מגוון ומהנה על המיומנות (אחת או יותר) שמתקשה לבצע. הטיפול הוא נעים, לא מכאיב, ומתבצע תוך משחק עם הילד, התחברות לנושאי העניין שלו ויצירת קשר ואוירה טובה.

פריקות מפרקים ומניעתן

אנשים (וילדים בפרט) עם גמישות יתר, נוטים לסבול יותר מפריקות של מפרקים. פריקה היא תנועה חריפה שקרתה למפרק, ובה עצם אחת יצאה מתוך המקום שלה, והמפרק כולו מאבד את התפקוד שלו וכואב מאוד. זהו מצב חירום, המצריך ביקור בחדר מיון. במקרים של פריקות חוזרות, יש מקום לטיפול בפיזיותרפיה על מנת לחזק את המפרק ולמנוע את הפריקה הבאה.

חשוב לציין: ע"י זהירות ניתן למנוע את רוב פריקות המפרקים. המפרק המועד ביותר לסכנה הוא המרפק. איך זה קורה? לרוב פשוט כי נותנים לילד יד והוא נופל או מושך באופן פתאומי. מה עושים? מלווים את הנפילה של הילד, כלומר נותנים לו להגיע עד הרצפה, תוך מניעה של התנופה (למשל אם מעד). נפילה על הרצפה מגובה של הילד עצמו עדיפה בהרבה מפריקה, וגם נותנת לו את האפשרות לפתח תגובות הגנה בריאות, לשלוח ידיים קדימה ולהגן על עצמו בנפילה.